ריטב"א על חולין צ׳ ב

« ריטב"א על חולין צ׳ ע״א ריטב"א על חולין צ״א ע״א »

1 חולין פתח ↗

וְרַבִּי, מִידֵי דְּהָוֵה אַחֵלֶב וָדָם. וְרַבָּנַן, מִצְוָתָן בְּכָךְ שָׁאנֵי.

2 חולין פתח ↗

אָמַר רַב הוּנָא: גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁל עוֹלָה חוֹלְצוֹ לַתַּפּוּחַ. אָמַר רַב חִסְדָּא: מָרִי דֵּיכִי, מִי כְּתִיב ״עַל כֵּן לֹא יֹאכַל הַמִּזְבֵּחַ״? ״עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל״ כְּתִיב. וְרַב הוּנָא, ״מִמַּשְׁקֵה יִשְׂרָאֵל״ – מִן הַמּוּתָּר לְיִשְׂרָאֵל. מֵיתִיבִי: גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁל שְׁלָמִים – מְכַבְּדוֹ לָאַמָּה, וְשֶׁל עוֹלָה – מַעֲלֵהוּ. מַאי לָאו, מַעֲלֵהוּ וּמַקְטִירוֹ?

3 חולין פתח ↗

פָּרוֹכֶת, דִּתְנַן: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן הַסְּגָן – פָּרוֹכֶת עוֹבְיָהּ טֶפַח, וְעַל שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם נִירִים נֶאֱרֶגֶת, וְעַל כׇּל נִימָה וְנִימָה עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוּטִין. אׇרְכָּהּ אַרְבָּעִים בָּאַמָּה, וְרׇחְבָּהּ עֶשְׂרִים בְּאַמָּה, וּמִשְּׁמוֹנִים וּשְׁתֵּי רִבּוֹא נַעֲשֵׂת, וּשְׁתַּיִם עוֹשִׂים בְּשָׁנָה, ושְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים מַטְבִּילִין אוֹתָהּ.

1 ורבי מידי דהוה אחלב ודם פי' וכי כתיב ממשקה ישראל לאיסורין דעלמא שהם בכל הקרבן.

2 אמר רב הונא כו' מיתבי וכו' ולא אמרי' תנאי היא משום דלא איפלגי בה בהדיא אלא מכללא נפקא כדאיתא לעיל גיד הנשה של שלמים חולצו לאמה קשי' לי לרש"י ז"ל שלמים למה להו אמה דהא נאכלין בכל העיר ואף חזה ושוק הניתן לכהנים שהמורם מהם כיוצא בהם וגורס גיד הנשה של חטאת ואשם א"נ שכיון שניתן לכהנים ורוב אכילתן בעזרה:

3 ושלש מאות כהנים מטבילין אותה איכא דקשיא ליה דהא אמרי' בפ"ק די"ט מפני מה אמרו וילון טמא כפי שהשמש מתחמם כנגדו והכא שאין מתחממין בו למה טמאה ויש מפרשים דראוי להטביל קתני דהא גוזמא נקט ויש גורס שם מפני מה אמרו וילון אסור כלומר משום כלאים:

« ריטב"א על חולין צ׳ ע״א ריטב"א על חולין צ״א ע״א »